פסק-דין בתיק עע"ם 9597/11

השופט ע' פוגלמן:

           לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופט א' שהם) שקיבל עתירה מינהלית נגד חיוב המשיבה בארנונה בגין שטחים משותפים, והורה על בטלותו.

הרקע הצריך לעניין

1.             משנת 2008 מחזיקה המשיבה בנכס בתחום שיפוטה של עיריית יהוד (להלן: הנכס). הנכס אינו משמש למגורים. מאז שהחלה להחזיק בו, חושב גודלו לצורך חיוב בארנונה לפי שטח של 209 מ"ר. ביום 20.10.2009 נשלחה למשיבה הודעה על שומה לנכס ובה נכתב כי מדידה שערכה מחלקת השומה במערערת (להלן: העירייה) מצאה שגודל הנכס לצורך חיוב בארנונה הוא 283 מ"ר. המשיבה חויבה לפי שטח זה החל מיום 1.1.2009 בצירוף הפרשים. בירור שערכה המשיבה העלה כי תיקון שטח הנכס נבע מחיוב בגין חלקה היחסי בשטחים המשותפים בבניין ובהם מעברים, חדרי מדרגות ולובי. המשיבה עתרה לבית המשפט לעניינים מינהליים נגד חיובה בתשלום ארנונה בגין השטחים המשותפים, בטענה שצו הארנונה משנת 1985 ("הצו המוקפא") לא הטיל חיוב בגינם, ועל כן החיוב הנוסף שהוטל עליה מנוגד ל"חקיקת ההקפאה" (שעליה נעמוד בהמשך דברינו), ויש להורות על בטלותו.

2.             קודם שנפנה לפסק דינו של בית המשפט קמא, נעמוד על נוסח צווי הארנונה הרלוונטיים. נפתח בצו משנת 1985. צו זה הבחין בין חיוב בגין בניינים המשמשים למגורים לבין בניינים אחרים. ביחס לחיוב בגין בניינים המשמשים למגורים נקבע בצו כך:

"כל השטח המשותף לשתי דירות ויותר בבניין, כגון: חדרי מדרגות, מקלטים, חדרי הסקה, חדרי כביסה וכדומה, אינו נכלל בשטח הדירה".

           ובאשר לבניינים אחרים, "השטח-המבנה" המחויב בארנונה הוגדר כך:

"מידות חוץ של המבנה, כולל קירות חוץ ופנים, וכולל כל שטח המקורה שבידי המחזיק בכל קומה, לרבות - סככות, יציעים, מרפסות וחדרי שירותים - כל חלק של מ"ר נחשב כמ"ר".

           צו הארנונה של שנת 1986 הבחין אף הוא בין בניינים המשמשים למגורים לבין בנינים אחרים. מתחת לכותרת "לגבי בנינים המשמשים למגורים" (סעיף 1 לצו) הוגדר "שטח הדירה או המבנה" כדלקמן:

"מידות חוץ של מבנה למגורים (כולל קירות חוץ ופנים) לרבות חדרי כניסה, פרוזדורים מטבח הול, אמבטיה, מקלחת, שרותים ומרפסות סגורות ופתוחות. [...]

כל השטח המשותף לשתי דירות ויותר בבנין, כגון: חדרי מדרגות, מקלטים, חדרי הסקה, חדרי כביסה וכו' אינו נכלל בשטח הדירה [...]".

           לאחר הגדרה זו מופיעה בצו התייחסות לתעריפים "לגבי בנינים אחרים" (סעיף 2 לצו). בחלק זה של הצו לא מופיעה הגדרה של שטח הדירה או המבנה לצורך חיוב.

           בסעיף 1 (הסעיף הכללי) של צו הארנונה משנת 1988 נקבע:

"לצורך חישוב הארנונה יחידת שטח פירושה:

כל מ"ר, חלק ממ"ר העולה על 0.5 מ"ר יחושב כמטר שלם.

בשטח היחידה נכלל כל שטח שבתוך יחידת הבניין, לרבות חדרי כניסה, פרוזדורים, מטבח, הול, אמבטיה, שרותים, סככות, יציע, מרתפים, וכל שטח מקורה אחר וכן מרפסות וגזוזטראות. כן נכללו בשטח היחידה, שטח הבסיס של קירות חוץ ופנים.

שטח חצר שאינו מקורה בבנין המשמש למגורים, אינו נכלל בשטח היחידה.

שטח חצר פרטית מקורה המשמש לחניה פרטית למכונית אינו נכלל בשטח היחידה.

שטח משותף - כל השטח המשותף לשתי יחידות דיור בבנין או יותר (כגון: חדרי מדרגות, מקלטים, חדרי כניסה, חדר הסקה, וכו') לא יכלל בשטח היחידה.